ההבדל בין מנתח לחות הלוגן לנתח תרמו-גרבימטרי
מנתח לחות הלוגן ומנתח תרמי גרבימטרי הם שני מכשירים נפוצים המשמשים לקביעת תכולת הלחות בחומרים. ההבדלים העיקריים ביניהם הם כדלקמן:
בודק לחות הלוגן:
עקרון: מנתח הלחות הלוגן משתמש בהלוגן כמקור החימום לאידוי והפרדת הלחות בדגימה. חשב את תכולת הלחות בדגימה על ידי מדידת המשקל שאבד במהלך תהליך החימום.
קל לתפעול: מדי לחות הלוגן הם בעלי ממשק הפעלה פשוט ופונקציות אוטומציה, מה שהופך את מדידת הלחות למהירה ונוחה.
היקף היישום: מנתח הלחות הלוגן מתאים למדידת תכולת הלחות בדגימות מוצקות, נוזליות ומשחות.
מכשיר טרמוגרווימטרי:
עיקרון: המכשיר התרמו-גרבימטרי מודד את השונות של מסת הדגימה עם הטמפרטורה על ידי חימום הדגימה בקצב חימום מבוקר. המים בדגימה יתאדו במהלך תהליך החימום, מה שיוביל לירידה באיכות הדגימה. על ידי ניתוח השונות של איכות המדגם עם הטמפרטורה, ניתן לקבוע את תכולת הלחות בדגימה.
צדדיות: למכשירים תרמו-גרבימטריים יש בדרך כלל מגוון רחב יותר של יישומים וניתן להשתמש בהם למדידת פרמטרים שאינם תכולת הלחות, כגון חומרים נדיפים, שאריות בעירה וכו'.
פעולה מורכבת יותר: פעולתו של מכשיר תרמו-גרבימטרי מורכבת יחסית, לרוב דורשת זמן בדיקה ארוך יותר ויותר שלבי פעולה.
בסך הכל מדי לחות הלוגן מתאימים לקביעה מהירה ומדויקת של תכולת הלחות בדגימות, במיוחד לבקרת איכות יומיומית וניתוח מהיר. לנתח התרמו-גרבימטרי יש מגוון רחב יותר של יישומים והוא יכול לספק פרמטרים אנליטיים יותר. המכשיר הספציפי שנבחר תלוי בצרכים בפועל, במאפייני המדגם ובדרישות הניסוי.
