מה ההבדל בין אלקטרודות משולבות pH נטענות ולא נטענות?
למעטפת של האלקטרודה המרוכבת pH יש הבחנה בין פלסטיק לזכוכית. לאלקטרודת ה-pH הנטענת יש חור למילוי נוזל על מעטפת האלקטרודה. כאשר תמיסת הייחוס החיצונית של האלקטרודה אובדת, ניתן לפתוח את חור מילוי הנוזל כדי לחדש את תמיסת KCl. האלקטרודה המורכבת של pH שאינה נטענת מלאה ב-KCl דמוי ג'ל, שלא קל לאבד אותו ואין לו חור מילוי נוזלי.
המאפיין של אלקטרודת ה-pH הנטענת הוא שלתמיסת הייחוס יש קצב חדירות גבוה, פוטנציאל צומת הנוזל יציב ומשוחזר, ודיוק המדידה גבוה. וכאשר אלקטרודת הייחוס מצטמצמת או מזוהמת, ניתן לחדש או להחליף את תמיסת KCl, אך החיסרון הוא שהיא בעייתית לשימוש. כאשר נעשה שימוש באלקטרודת ה-pH הנטענת, יש לפתוח את חור מילוי הנוזל כדי להגביר את לחץ הנוזל ולהאיץ את תגובת האלקטרודה. כאשר מפלס הנוזל הדיאלקטרי נמוך ב-2 ס"מ מחור מילוי הנוזל, יש למלא נוזל דיאלקטרי חדש בזמן.
האלקטרודה המרוכבת pH שאינה נטענת מאופיינת בתחזוקה פשוטה ובשימוש נוח, כך שהיא גם בשימוש נרחב. עם זאת, בשימוש כאלקטרודת pH במעבדה, בתנאי שימוש ארוכי טווח ומתמשכים, ריכוז KCl בצומת הנוזל יקטן, מה שישפיע על דיוק הבדיקה. לכן, כאשר האלקטרודה המרוכבת pH הלא נטענת אינה בשימוש, יש לטבול אותה בתמיסת השריית האלקטרודה, כך שביצועי האלקטרודה יהיו טובים מאוד בבדיקה הבאה, וכמה אלקטרודות pH במעבדה אינן בשימוש לאורך זמן. מבחנים מונחים ורציפים. לכן, מבנה זה ההשפעה על הדיוק קטנה יחסית. לאלקטרודת ה-pH התעשייתית דרישות נמוכות יחסית לדיוק הבדיקה, כך שהיא קלה לשימוש והופכת לבחירה העיקרית.
