עם ההתפתחות המתמשכת של החברה האנושית, חיי האדם היו צבעוניים ומשגשגים בכל מקום. זהו דבר בר מזל עבור אנשים, כי אחרי שנים של מלחמה, אנשים סוף סוף חיו חיים שלווים ומשגשגים. עם זאת, בהכרח יהיו כמה דברים מעצבנים בחיים. היום אני רוצה לדבר על "קול".
כשזה מגיע לסאונד, כולם יכירו אותו. תחילת החיים נולדת מהקול. בחיים, מתחת לספרינט של קול כל הזמן, יש את הזעקה של BB, קולם של אנשים, קול המכוניות, קול המוזיקה והרעש. היום אנחנו מדברים על רעש, שזה הרעש שעליו הכתבה הזו הולכת לדבר.
איך להגדיר רעש קשה להחליט, כי אפשר לומר גם שרעש משתנה מאדם לאדם, אבל המדינה גם שרטה תקן רעש המבוסס על התקן של רוב האנשים, כלומר, טווח הדציבלים משמש לשפוט האם הצליל המופק לא. הוא רעש. כדי לשפוט את התקן הזה צריך גם כמה מכשירים, אז נולד מד הרעש.
נכון לעכשיו, עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, תפקוד מד הרעש לא רק שופר ושופר, אלא חשוב מכך, הוא יותר ויותר נוח לשימוש, הפעולה יותר ויותר פשוטה ונתוני הבדיקה. הוא יותר ויותר מדויק, היישום ההיקף הולך ומתרחב. כיום מדי הרעש הפופולריים ביותר הם מדי רעש ידניים ומדי רעש ניידים. שני מדי הרעש הללו מביאים חיים של אנשים לא רק את מה שהם מתארים בשמם, אלא גם יותר ויותר אנשים. יש צורך במכשירים כאלה כדי להבטיח שאיכות חייהם לא תהיה מאוימת, ולכן לידתו של מוצר כזה היא טיפת גשם לאנשים ופחמן בשלג. במיוחד בחייהם של אנשים עירוניים, לא רק שאנשים צפופים, אלא שהבתים צפופים עוד יותר, ויש כל מיני רעשים. אנשים החיים בערים מורעלים מרעש כל הזמן. אם צליל הופך לרעש, זהו רעל מפחיד יותר מרעל. על פי התקנות הלאומיות, רעש הוא הקול שגורם לאחרים לא להיות מסוגלים לנוח או לעבוד כרגיל, ומאיים על בריאותם הפיזית והנפשית של אחרים. לכן, לאחר חקירה, המסקנה היא שטווח הצלילים הסטנדרטי שרוב האנשים יכולים לקבל הוא לא יותר מ-70 דציבלים, שזה צליל רגיל. ערך זה נמדד עם מד רעש.
