שיתוף של שיטות זיהוי נפוצות עבור גלאי גזים רעילים
בתהליך הייצור של גזים רעילים ומזיקים, הגזים בבית המלאכה מזוהמים בקיטור, ערפל, אבק וכדומה. במצבים בהם אנשים רבים אינם יכולים לראות, הדבר עלול לגרום לנזק בלתי הפיך לגוף האדם. המאפיינים הפיזיים והכימיים של גזים מזיקים עצמם, המינון, הריכוז, משך הפעולה של הרעלים ומצבם הבריאותי של המפעילים קשורים קשר הדוק.
בתרחיש של פעולות ייצור גז מסוכן
כאשר משתמשים בגלאי גזים רעילים לאיתור גזים מזיקים, קיימות גם טכנולוגיות שונות לזיהוי גזים לבחירה. היום אשתף אתכם במספר שיטות איתור לגלאי גזים רעילים, בתקווה לעזור לכם לבחור.
1. טכנולוגיית מדידת שפופרת קולורימטרית: בנוסף לשימוש באזעקות גז רעיל, טכנולוגיית מדידת שפופרת קולורימטרית היא עדיין שיטת זיהוי גז רעיל ומזיק המשמשת בהגנה על הסביבה התעשייתית. היתרון של שיטת מדידה זו המבוססת על תגובת צבע כימית הוא בכך שהיא יכולה לפצות על חוסר ההתאמה של מדידת המכשיר שאינה מתאימה לזיהוי חיישנים.
2. חיישן אלקטרוכימי: חיישן אלקטרוכימי הינו טכנולוגיית גילוי נפוצה ומקיפה המשמשת לגלאי גז ניידים, המאפשרת זיהוי של גזים רעילים ומזיקים במצבים שונים. לחיישנים אלקטרוכימיים יש מאפיינים של גודל קטן, צריכת חשמל נמוכה, יכולת חזרה טובה וחיי שירות ארוכים.
3. חיישני מוליכים למחצה: חיישני מוליכים למחצה הם רכיבי זיהוי העשויים מתחמוצות מתכת או מחומרי תחמוצת מוליכים למחצה מתכת. זה יכול ליצור תגובות בין ספיחת פני השטח ואינטראקציה עם גז, מה שמוביל לשינויים במאפייני מוליכות או וולטמטריה של פוטנציאל פני השטח, המאופיין בתנועת נושא, וניתן להשתמש בו כדי לזהות את אחוז הריכוז של גזים דליקים.
לפני בחירת גלאי גז רעיל, ניתן לשקול ולשפוט על סמך תרחיש השימוש ומצב הגזים המזיקים.
